פסק-דין בתיק ת"א 6166-07

1.         בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לתובע, יליד  13.8.66, מיום 25.11.05. יש לציין שכתב התביעה כלל תאונה קודמת מיום 6.6.05, אולם היא נמחקה מכתב התביעה בהסכמת הצדדים.

2.         התובע היה בזמן הרלוונטי לתאונה פועל בנין במקצועו (כיום הינו עצמאי בתחום הבניה). הנתבע  הינו קבלן לעבודות בנין שהעסיק את התובע.

            הנתבעת הינה המבטחת של הנתבע בחבות מעבידים.

3.         ביום 25.11.05, בזמן העבודה, התובע נפל מפיגום בגובה כ-80 ס"מ, לטענתו מאחר והפיגום נשבר. התובע פונה לבית החולים הלל יפה בחדרה, שם נמצא כסובל משבר פתוח של הפיבולה והפטישון המדיאלי של המפרק בקרסול ימין.

            התובע נותח ונעשה שחזור וקבוע פנימי של העצמות במקום השבר. לצורך כך הוא אושפז בבית החולים עד ליום 29.11.05. לאחר מכן התובע היה באי כושר מלא מעבודה עד ליום 23.2.06.

4.         לטענת התובע התאונה ארעה עקב רשלנות הנתבע. זאת מאחר ולא סופקה לו סביבת עבודה בטוחה. לטענתו הנתבע סיפק פיגום לא תקין אשר התמוטט, ולפיכך עליו לפצותו על נזקיו כתוצאה מהתאונה.

5.         התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים יורדים עד ליום 28.2.07. מיום 1.3.07 נקבעה נכות רפואית יציבה עקב מצב לאחר שבר פריקה של קרסול ימין. הנכות הרפואית הועמדה על 20% ולאחר הפעלת "תקנה 15" במלואה, הנכות היציבה הועמדה על 30%.

6.         שני הצדדים הגישו חוו"ד רפואיות מטעמם. לאור הפערים ביניהם בית המשפט מינה מטעמו את פרופ' חיים צינמן בתחום האורטופדי, אשר נתן חוו"ד מיום 3.3.11. התובע התלונן על כאבים ברגל ימין, הליכה בצליעה, הגבלה בתנועות של עליה וירידה במדרגות, קושי בהליכה בדרך לא סלולה וכן על הפרשות וכאבים מפצע שנשאר באיזור. פרופ' צינמן חיווה דעתו שכתוצאה מהתאונה נותרו הגבלות תנועה בקרסול ימין וזיהום כרוני, וכי הנכות המתאימה למגבלה זו עומדת על 30% עקב הגבלות התנועה, ו-5% עקב הזיהום הכרוני. יש לציין שבנושא האחרון (הזיהום) הנכות נקבעה לאחר ניכוי אחוזים חופפים לתאונה הראשונה, שכאמור לא כלולה בתובענה זו. כן המליץ פרופ' צינמן על פרוצדורה ניתוחית הכרוכה בקיבוע מסויים של הקרסול. לדעת  פרופ' צינמן פרוצדורה זו, אשר לה סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, ירפא את הזיהום הכרוני, ימנע את הכאבים וישפר את כושר התנועה של התובע. לשאלות הצדדים פרופ' צינמן חזר והבהיר שמדובר בפרוצדורה ללא סיכון מיוחד, בעל סיכוי גבוה מאוד להצלחה (90%) וכי הדבר ישפר את איכות חייו של התובע. פרופ' צינמן הדגיש, שהתובע הינו אדם צעיר יחסית וכי מומלץ לעבור את הפרוצדורה. במקרה זה, פרופ' צינמן סבר, שאחוזי הנכות ירדו ל-20%.

7.         החל מחודש אפריל 08, התובע החל להפעיל עסק עצמאי בתחום הבניה. התברר שהתובע הרוויח בשנים 2008, 2009, 2010 ובתחילת 2011, הרבה יותר מאשר הרוויח אצל הנתבע כשכיר ערב התאונה.

8.         על פי חוו"ד אקטוארית עדכנית ליום 31.7.11, תגמולי המל"ל מסתכמים

ב-555,258 ש"ח.

9.         לטענת התובע על הנתבע לפצותו על נזקיו. התובע אינו מכחיש שתקופה מסויימת לאחר שחזר למעגל העבודה הרוויח כעצמאי הרבה יותר ממה שהרוויח כשכיר. עם זאת לטענתו, עקב מגבלותיו הוא נאלץ לצמצם את עבודתו במידה רבה, דבר הפוגע בהכנסתו. לטענתו למרות שהוא עבר להיות מנהל עבודה כבעל עסק עצמאי בתחום הבניה, המעסיק פועלים, הוא עדיין צריך לעמוד על הרגליים שעות רבות, להגיע למקומות עם נגישות קשה, להעלות קומות רבות ובניינים, ואף לעסוק במידה מסויימת בעבודה פיזית בעמידה. הוא סובל מכאבים רבים, מקושי לעמוד על הרגליים שעות רבות, מקושי ניידות ובמיוחד קושי בעליה ובירידת קומות בבניינים, ועל כן הנכות שנותרה מגבילה את כושר עבודתו במידה רבה. כן הוא טוען, שכבר במחצית השניה של שנת 2011 החל לסבול מירידה בהכנסות עקב צמצום בעבודה כנובע ממגבלותיו. לפיכך התובע מבקש לפצותו על הפסד כושר עבודה לעתיד לפי שכר הגבוה מזה שהרוויח אצל הנתבע, בהתאם לכושר השתכרותו הפוטנציאלית כעצמאי.

10.       הנתבעת מכחישה את טענות התובע, הן במישור האחריות והן במישור גובה הנזק. לחילופין, הנתבעת טוענת, כי גם אם יש אחריות הרי שהנזק "נבלע" בתגמולי המל"ל ועל כן דין התביעה להדחות.

11.       לטענת הנתבעת התובע היה בזמן התאונה  עובד ותיק ומנוסה, שלא נזקק להדרכה בקשר לאופן ביצוע תפקידו, וכי עבד ביום התאונה באופן עצמאי באתר הבניה. לטענתה, התובע הוא זה שהרכיב את הפיגום וככל שהוא התמוטט, הדבר נגרם עקב רשלנותו ולא עקב רשלנות המעביד. לחילופין, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור גבוה לגרימת התאונה, שכן היה עליו לוודא שפיגום תקין בטרם החל את עבודתו.

12.       הנתבעת טוענת שיש להעמיד את הנכות הרפואית והתפקודית על 20% בלבד, לאור המלצתו של פרופ' צינמן לעבור פרוצדורה מתקנת. כן טענה הנתבעת, שלתובע לא נגרם הפסד השתכרות לעתיד, שכן מאז התאונה כעצמאי שכרו עלה באופן דרסטי, כעולה מדוחות רווח הפסד שהוא עצמו הגיש לבית המשפט. הנתבעת מכחישה את ראשי הנזק האחרים להם טוען התובע.

13.       הצדדים התייחסו, תוך צירוף מסמכים, לגובה הנזק בתחשיבי נזק שהוגשו מטעמם. מעבר לכך, בישיבת הוכחות שהתקיימה, הצדדים הגישו מסמכים נוספים וחזרו על טענותיהם.

דיון

שאלת האחריות

14.       אני מקבל את טענת התובע שהנתבע אחראי לגרימת התאונה. בהקשר זה אני מוצא מקום לציין שעדות התובע עשה עלי רושם אמין, הן ביחס לאופן התרחשות התאונה והן ביחס לנסיבותיה. התובע העיד במהלך המשפט באופן ישיר ואמין, ענה  לכל השאלות שנשאל, לא ניסה להתחמק ממתן תשובות, לא ניסה להסתיר מידע או לצייר תמונה חלקית. התובע העיד שהגיע לאתר העבודה ביום שישי לעבוד על פי הוראותיו של הנתבע, וכי נאלץ לבצע את העבודה על גבי פיגום שהיה מוכן מראש. אני מקבל את עדותו של התובע שהפיגום התמוטט בשלב כלשהו וכי הוא נפגע כתוצאה מכך. הגם שמדובר בעדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט, אני מקבל את עדותו. עדות זו עולה בקנה אחד עם טופס התביעה למל"ל (הגם שלא מצויין בטופס שהפיגום התמוטט אני מקבל את הסברו של התובע שמדובר בהשמטה מקרית בטופס שלא מולא על ידו). הנתבע 1 לא הופיע בבית המשפט לתת עדות לסתור את גרסת התובע. בנסיבות אלה כאמור, גרסתו עושה עלי רושם אמין. עם זאת, אני מוצא שיש מקום לייחס לתובע אשם תורם בגובה של 10% להתרחשות התאונה. התובע היה בזמן הרלוונטי פועל בנין ותיק ומנוסה, ואף היה מספר שנים לפני כן עצמאי שהעסיק עובדים. התובע העיד שלא נזקק להדרכה באשר לאופן ביצוע העבודה וכי למעשה היה עצמאי בענין זה. לתובע היו כלים להבחין בכך שמדובר בפיגום שאינו יציב ואילו היה שם לב לכך, היה יכול למנוע את התאונה. משלא עשה כן יש לייחס לו אשם תורם.